הושלט

Hebrew

Root
שׁ־ל־ט (sh-l-ṭ)
12 terms

Verb

הושלט / הֻשְׁלַט • (hushlat) (huf'al construction, active counterpart הִשְׁלִיט)

  1. to be imposed (of rules, order, etc.)

Conjugation

Conjugation of הושלט / הֻשְׁלַט (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive —
finite forms singular plural
m f m f
past first הושלטתי / הֻשְׁלַטְתִּי הושלטנו / הֻשְׁלַטְנוּ
second הושלטת / הֻשְׁלַטְתָּ הושלטת / הֻשְׁלַטְתְּ הושלטתם / הֻשְׁלַטְתֶּם הושלטתן / הֻשְׁלַטְתֶּן
third הושלט / הֻשְׁלַט הושלטה / הֻשְׁלְטָה הושלטו / הֻשְׁלְטוּ
present מושלט / מֻשְׁלָט מושלטת / מֻשְׁלֶטֶת מושלטים / מֻשְׁלָטִים מושלטות / מֻשְׁלָטוֹת
future first אושלט / אֻשְׁלַט נושלט / נֻשְׁלַט
second תושלט / תֻּשְׁלַט תושלטי / תֻּשְׁלְטִי תושלטו / תֻּשְׁלְטוּ תושלטנה / תֻּשְׁלַטְנָה1
third יושלט / יֻשְׁלַט תושלט / תֻּשְׁלַט יושלטו / יֻשְׁלְטוּ תושלטנה / תֻּשְׁלַטְנָה1
imperative positive — — — —1
negative אַל + Second person future tense

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.